כירבולית, עוגיות ופיג׳מה – מסיבה של ממש

כתבת: מיכל מאייר

לא בא לי מסיבות.

כבר שכחתי איך להתלבש ליציאה, מה אני אוהבת לשתות, או לאן יוצאים בכלל?!

עד לפני המגפה שיש לה שם של בירה ברוב אירוניותה, (אה, זה מה המשקה האהוב עליי…), הייתי יוצאת למועדון לפחות פעם בשבוע.

כשגרתי בארה״ב, ימי רביעי ושבת היו ימי הטכנו הקבועים ולפעמים הייתי קופצת גם לבר ביום חמישי כדי לעשות ״סיפתח״ לסופ״שׁ.

היום, שנה מאוחר יותר, אני מבוגרת ב25 שנים ומרגישה שאין עול גדול יותר מאשר לצאת לבלוק (מועדון טכנו תל-אביבי).

wattpad

הקורונה שיבשה לי את הDNA ושינתה אותי ב-180 מעלות, את רובנו.

בעקבותיה התרגלתי לפתוח את הדלת בפיג׳מה ולהציע לחברותיי את הקינוח היומי שאפיתי, ממש גולת הכותרת של שישי בערב, ואין תלונות.

נוח, נעים, חמים, בטוח, נקי וטעים.

עזבו אותי מדחיפות, כוויות ממלבורו אדום וכתמים מוודקה שלא אני שתיתי.

היה מבצע בהום סנטר… פינקתי את עצמי בכירבולית עננית שמחבקת אותי כמו צמר גפן,

והצ׳אי לאטה שאני מכינה עם קצת חלב סויה ומקל קינמון… אמאל'ה.

gypsy tan

אם הייתם שואלים אותי ב-2019 מה הפחד הכי גדול שלי, כנראה שהייתי עונה – להיות משעממת ולהפסיק לנוע. הייתי מרימה עוד צ׳ייסר וחוזרת לדסקס עם הדיג׳יי על רשימת השירים להמשך הערב.

מרגיש כמו חיים אחרים.

עכשיו, כש״נרגעתי״, אני מרגישה בריאה יותר, אנושית יותר ופתוחה יותר לחוויות שבאמת יישארו איתי לכל החיים, חוויות אמיתיות.

הנפש שלי רגועה, יש לי מטרה ברורה ואין מכונת עשן שתסתיר לי את הדרך.

כולנו התרגלנו להקניט את המגיפה ולהאשים אותה בכל דבר רע שקרה או קורה לנו, והרבה פעמים זו באמת הסיבה, אך צריך גם להודות לתובנות ולשינויים לטובה שהוכרחנו לעבור – עכשיו או בדיעבד.

עדיף עכשיו.

שיתוף

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

עוד כתבות

חדשות

רכבל המפרץ בהרצה

היום (ראשון) בבוקר החלה ההרצה לנסיעות נסיון של הרכבל מהמפרץ לכיוון הטכניון והאוניברסיטה. תוואי הרכבל באורך של כ- 4.4 ק"מ משתרע בין תחנות הקצה שבמפרץ