״זה בסך הכל סמסטר אחרון״ – לא לכולם

כתבת: עדן כהן

חודש מרץ הגיע ואיתו ההכרזה על הסמסטר האחרון. לחלק נכבד (והמכובד) זהו סמסטר של ‘פרויקט הגמר’. 
במכללות העיצוב, פרויקט הגמר תמיד מוצג כמשהו שהולך להכריע גורלות עתידיים של הסטודנטים.
זה מה שיוצג בתערוכה הגדולה, זה הפרויקט שיקבל את מקום הכבוד בתיק העבודות. זה מה שיכול לפתוח דלתות. בקיצור – זה חרדה אחת גדולה.

אדבר בכנות – את פרויקט הגמר שלי בשנה שעברה עשיתי בכוחות שלא היו לי. 
אחרי 2 מפגשים פרונטליים, הגיעה הקורונה, סגר מוחלט, וכל האנשים והסביבה שמביאה השראה הפכה לקוביות על המחשב. 
לא ארחיב בתירוצים ורק אגיד – לא הצלחתי להתמודד עם השינויים. 
במשך חודשיים עשיתי הכל מלבד הפרויקט. הרגשתי שזה כמו עצם בגרון. 
כעסתי על עצמי – איך בישורת האחרונה זה מה שאני מרגישה?
לא ברור לי איך הדברים התהפכו אבל שלושה שבועות לקראת התערוכה התעוררתי מהסיוט, התחלתי לעבוד – והצלחתי להגיש שני פרויקטים משני מסלולים שונים – עיצוב גרפי ועיצוב פנים.

עכשיו, (בלי לפתוח פה) הכל חוזר לעצמו וגם המפגשים הפרונטליים מתאפשרים. החלטתי לצאת לשטח כדי לרחרח ולשאול כמה סטודנטים על החוויה האישית שלהם לקראת הפרויקט לפני שהכל נגמר, או בעצם לקראת ההתחלה האמיתית:

עומרי זיצר , 25, מכללת ויצו, חיפה. מסלול תקשורת חזותית, מיתוג ואיור:

בהקמת פרויקט הגמר בויצו אין נושא שהסטודנטים מקבלים וסביבו מתחילים ליצור, מה שיכול להקשות על גיבוש הרעיון או להפך, לתת מקום לחופש וביטוי אישי.

איך אתה מתחיל לחשוב על הנושא לפרויקט ללא הכוונה?

״על הפרויקט התחלתי לחשוב כבר באמצע שנה א'. הרי זה ברור לכולם מה מחכה בסוף הדרך ושאת השלב הזה כולנו נעבור. נכון, זה מרגיש מאוד רחוק אבל זה יגיע ועדיף לבוא מוכן.
שמרתי לי פתק בפלאפון שכתבתי בו רעיונות כללים שהייתי רוצה להתעסק בהם. דווקא העובדה שאין נושא-על לפרויקט הלהיבה אותי נורא! כל פעם שהיה לנו בריף די סגור, פרצה בי התשוקה לעשות משהו שאף מרצה לא "הכריח" אותי להתעסק בו.
לצערי, בתחילת שנה ד' הפלאפון עם הפתק הכל-כך חשוב הזה נשבר אז נאלצתי להתחיל מהתחלה ורעיונות עלו ועלו.״

איך תקופת הקורונה השפיעה עליך בשנה האחרונה בלימודים אם בכלל?

״תקופת הקורונה גרמה לי להבין הרבה על המקצוע ועל הגמישות שהוא מציע.
למדתי על עצמי שאפשר לעשות הכל בכל תנאי שנופל עליי. עברתי סמסטר שלם בלמידה מרחוק והתוצרים שלי היו לא פחות טובים (ואם לא יותר) מאלו שיצרתי בזמן למידה פיזית. התקופה הזו לימדה אותי מה היא משמעת עצמית, מוסר עבודה, נוחות בסביבת העבודה האישית שלי וניהול נכון של זמן.״

אתה חושב שהתקופה הזו השפיעה ותיכנס לפרויקט שלך?

״אני חושב שכל מה שלמדתי על עצמי כן ישפיע על ההתנהלות של פרויקט הגמר ,על הנושא שלו קצת פחות.״

חשבת על הרגע של אחרי? זה משהו שמנתב אותך גם במהלך העבודה על הפרויקט?

״תמיד עברה בראשי המחשבה של מה יהיה אחרי הפרויקט – הכל נגמר וזה כבר מאחורי ומה עושים הלאה? אני חושב שהצעד הראשון הוא שיתוף הפרויקט במלואו בכל מדיה אפשרית, "לארוז" אותו יפה יפה ולסמן עליו וי אחד גדול ולצעוק זהו! לכל פרויקט יש את מסגרת הזמן שלו ואני אף פעם לא רוצה למשוך את זה מעבר כי פרויקט שלא נסגר בתקופת זמן המוגדרת שלו, נמרח במשך חודשים ואם לא, שנים, והוא אף פעם לא יהיה "ארוז". התקווה הכי גדולה אחרי הפרויקט היא באמת למצוא עבודה בתחום ולהמשיך את העשייה, כי בעולם שמתחדש ומתעדכן כל כך מהר , אני מרגיש שאין זמן לנוח ותמיד יש עוד מה ללמוד ואיך להשתפר.״

עבודה של עומרי

יואב אגם, 22, סטודנט במכללת תלתן. מסלול עיצוב גרפי בהתמחות איור:

איך התחושות לקראת התחלת הפרויקט הגדול?

״אני מעדיף בדרך כלל פרויקטים קצרים וקשה לי לדמיין תהליך שאמשיך לעבוד עליו במשך סמסטר שלם. עד כה לא יצא לי להרים פרויקט בסדר גודל כזה במסגרת הלימודים. מצופה מאתנו מהר מאוד לבחור נושא ואני עוד מתלבט מה הוא יהיה אבל אני סומך על עצמי שיהיה טוב. הכל עוד נמצא באווירה מסתורית ולא מגובשת.״

מה הציפיות שלך מעצמך לקראת העבודה על הפרויקט?

״אני לומד עיצוב גרפי בהתמחות איור ומחזיק מעצמי כאחד עם סגנון איור מיוחד אז אני מצפה כמובן לבטא את הסגנון שלי בפרויקט ולהתגאות במה שיצרתי. בתור אחד ששואף להתמקד בעבודת פרילאנס בתחום האיור, חשוב לי שהפרויקט המסכם באמת ייצג את מי שאני ואולי גם יפתח לי הזדמנויות בתחום. בסופו של דבר, כנראה יראו אותו יותר אנשים מאשר כל דבר אחר שיצרתי בתלתן. אומרים שמה שתשים בתיק עבודות מייצג את סוג העבודות שתקבל.״

בתלתן הסטודנטים מקבלים “נושא על” עליו תתבסס התערוכה וממנו הם צריכים לצאת לכיוונים שונים ואישיים.
 הנושא לתערוכה הקרובה הינו DNA.

מה אתה חושב על הנושא הנבחר? מרגיש לך שזה מגביל אותך או אולי להפך?

״אני אוהב את הנושא. הוא זורק אותי להרבה כיוונים שונים ואני תמיד מעדיף להתפזר ואז לאסוף את עצמי.
הוא כן קצת כללי לי מדי, לפחות כרגע. חלקנו לוקחים השראה מDNA של בני אדם וגנטיקה, חלק שואבים השראה מצורת הסליל וחלק משתמשים במושג הDNA כדי להגיע לנושאים אחרים.
המושג הזה גורם לי לאבד קצת פוקוס אבל אני תמיד מוצא משהו בסוף.״

עבודה של יואב

הילה פרץ, 24, סטודנטית במכללת תלתן, מסלול עיצוב גרפי בהתמחות איור:

מה הציפיות שלך מעצמך לקראת העבודה על הפרויקט?

״הציפיות שלי מעצמי גדולות, אני תמיד בשאיפה שהכל יצא מושלם, שהכל יצא לפי התכנון. חשוב לי שאצליח לעשות תהליך אפילו קטן משבוע לשבוע וכל הזמן להיות בהתקדמות מסוימת. לא לדרוך במקום.״

איך תקופת הקורונה השפיעה עליך בשנה האחרונה בלימודים (אם בכלל)? והאם את חושבת שזה ישפיע ויקח חלק בפרויקט שלך?

״בשנה האחרונה, מאז שהתחילה הקורונה, החלטתי לעשות פסק זמן מהלימודים כדי שאצליח לרענן את המחשבות, לקבל רעיונות אחרים ולהיפתח לדברים חדשים. עכשיו כשחזרתי ללמוד, אני דווקא חושבת שהתקופה של הקורונה גרמה לי להסתכל בצורה אחרת על דברים ולדעתי זה ישפיע לטובה על הפרויקט.״

חשבת על איך יראה הרגע של אחריי הפרויקט? זה משהו שמנתב אותך גם במהלך העבודה?

״אחרי הפרויקט? אני מעדיפה להתמקד במה שקורה עכשיו, צעד צעד, כל דבר בזמנו.״

דניאל טל, 27, ויצו, חיפה. מסלול תקשורת חזותית:

האם יש לך חששות לקראת פרויקט הגמר? איך זה בא לידי ביטוי?

״כן, יש לי חששות. הגעתי לרגע שחיכיתי לו כל התואר ואני מרגישה שכל נושא וכל רעיון שבא למוחי לא נכנס למשבצת המתאימה לפרויקט גמר לדעתי. יוצא לי הרבה פעמים לפסול רעיון בגלל זה. עוד חשש שיש לי הוא ניהול נכון של הזמן. אני לא יודעת איך זה היה בשנים קודמות אבל היום אני נמצאת במקום של למידה מהבית, בלי שגרה ובלי אנשים סביבי שמתעסקים בתחום וחווים את אותן חוויות ותחושות. ההסתגרות בבית שיבשה לי את סדר היום ואני חוששת שחוסר השגרה תפגע גם בפרויקט.״ 

מה את חושבת שיהיה האתגר הכי גדול שלך בביצוע הפרויקט אחרי 4 שנים של לימודים?

״אני חושבת שהאתגר הכי גדול שלי יהיה להתמקד. במהלך הלימודים תמיד עסקתי בפרויקטים שונים ויכולתי לגעת בסגנונות שונים ולהתנסות בטכניקות מגוונות במקביל. חיכיתי לרגע שבו אני אתמקד בנושא אחד וטכניקה אחת אבל יש קושי גדול בלוותר על דברים ולהחליט שזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו במשך כמה חודשים וזהו.״

מה את חושבת שינתב אותך בגיבוש הנושא לפרויקט בלי “נושא-על״?

״בבחירת הנושא שלי ניסיתי בעיקר לחשוב עם עצמי על מה מעניין ומעסיק אותי, על מה אני אוהבת לדבר ומה מושך אותי. פרויקט הגמר מביא איתו הזדמנות לדבר על נושאים שקרובים לליבי בטכניקות שאני יודעת שאני טובה בהן וכל זה מקל על תהליך גיבוש הנושא והביצוע.״

אלינור צ'רקס, 22, סטודנטית במכללת תלתן, תואר בעיצוב גרפי בהתמחות צילום ואיור:

האם יש לך חששות לקראת פרויקט הגמר ואיך זה בא לידי ביטוי?

״כן, יש לי חששות. אני מפחדת שהפרויקט לא יצא כפי שאני רוצה. מפחדת שאולי הזמן לא יספיק. הרבה דברים יכולים להשתבש, בגלל שזה פרויקט גמר, זה הרבה יותר מלחיץ מכל עבודה אחרת שהייתה במהלך הלימודים.״

 מה הציפיות שלך מעצמך לקראת העבודה על הפרויקט?

״אני מצפה מעצמי לא לדחות דברים, לעשות את המקסימום שלי ואפילו מעבר. הפרויקט מציג נושא מסוים אבל בסופו של דבר הוא גם מציג אותי ואת הסגנון שלי. לכן חשוב לי להשקיע ולתת תשומת לב מלאה לכל הפרטים הכי קטנים כדי שבסוף התוצר יהיה משהו שאני שלמה איתו.״

חשבת על הרגע של אחרי? האם זה משהו שמנתב אותך גם במהלך העבודה על הפרויקט?

״אני חושבת שמאוד אתבאס לסיים את הפרויקט כי זה אומר שהלימודים בתלתן יסתיימו גם כן. הייתה לי חוויה מדהימה בלימודים, ממש עצוב לי שהתקופה הזו עומדת להיגמר אבל אני מנסה להתמקד ביום שאחרי, בחיפוש עבודה שמתאימה לי. אני חושבת גם על האנשים שיבואו לראות את הפרויקט, חשוב לי שיבינו את המסר והמטרה שאותה אנסה להעביר, זה משהו שמנתב אותי במהלך העבודה על הפרויקט.״

כיף לחזור אחורה בזמן, גם אם זה לתקופה שנראית לא קלה ולשמוע את הרגשות השונים והמעורבים של הסטודנטים.

החוויה של הסטודנט בתחילת הפרויקט יכולה להשתנות במהלכו ובסופו. מדהים לשמוע איך כל אחד חווה את הדברים אחרת וניגש לפרויקט המסכם בגישה שונה. 
אז כן, זה עוד סמסטר אבל לסטודנט לקראת קו הסיום זה לא מרגיש ככה, ואולי בצדק.

חכו לראות את התוצאות והתערוכות שיקומו בחיפה של המעצבים העתידיים.
בהצלחה!

שיתוף

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

עוד כתבות

חדשות

רכבל המפרץ בהרצה

היום (ראשון) בבוקר החלה ההרצה לנסיעות נסיון של הרכבל מהמפרץ לכיוון הטכניון והאוניברסיטה. תוואי הרכבל באורך של כ- 4.4 ק"מ משתרע בין תחנות הקצה שבמפרץ