כתבת: נועה רואימי

קליעה למטרה היא משחק די פשוט.
יש חצים, יש מטרה, תשתדלו לפגוע בול באמצע.
אבל מה עושים כשלא יודעים מה המטרה? או איך לפגוע?

בעולם של היום יש מגוון כל כך רחב של אפשרויות והתפתחויות חדשות בכל הנוגע לתפקידים.
ההבנה שיש מעבר למהנדס, אדריכל ועורך דין.
לדוגמה על מנהל קהילות שמעתם? או מנהל תחום טירוף ושיגעונות? (בסודה סטרים יש אחד
כזה…) איך יודעים מה לבחור? מה נכון עבורי ומה תהיה "העבודה המושלמת"?

אחרי הטיול הגדול כולנו מתלבטים בשאלה ומתיישבים לבחור את התפקיד הבא שלנו.
כמו כולם גם אני ישבתי להתלבט בשאלה ולהחליט מה הלאה, האם אני בכלל רוצה ללמוד או שלא?
ואם כן מה?
אז כמו שאני אוהבת ישבתי וכתבתי לי שלוש שאלות מנחות כדי איך לא.. לדייק את עצמי יותר.

השאלה הראשונה הייתה – מה גורם לי להרגיש שהיה היום יום מוצלח?
ישבתי והתבחבשתי יום שלם בתשובה לשאלה הזאת ונותרתי בלי שום תשובה פרקטית ביד.
יום למחרת, לגמרי במקרה, חברה מתקשרת אליי, מיד אחרי שיצאה מראיון עבודה, בדיוק באותו
היום בו פרסמתי את הכתבה שלי בנושא, היא הייתה מבולבלת לגמרי. רבע שעה אחרי אנחנו כבר
יושבות לקפה והיא מקבלת פתרונות לדילמות.
המשפט שאמרה – ״נעה אני חייבת להתייעץ איתך, את היחידה שתביני״ לא יצא לי מהראש.
שם נפל האסימון.
הגעתי הביתה ולא הפסקתי להתרגש.
התחושה הזאת שאני הייתי האדם אליו בחרה לפנות ולהתייעץ , לפתור את הדילמה ולהפוך את
הדברים לחדים ופשוטים יותר פשוט מילא אותי.
ללא ספק זה היה יום מוצלח!

השאלה השנייה הייתה – במה אני טובה?
בתור אחת שמאוד קשה לה להעיד על עצמה, חשבתי על העבודות הקודמות שלי וחיפשתי מה גרם
לי בהן לסיפוק. הדברים הפכו פתאום לברורים – היכולת להניע עובדים, הניהול, העמידה ביעדים,
אלה היו הדברים שנתנו לי את הסיפוק ויצרו מוטיבציה להמשיך.
ועכשיו אחרי שהבנתי במה אני חושבת שאני טובה אפשר לעבור לשאלה הבאה.

השאלה השלישית הייתה – במה אחרים חושבים שאני טובה?
לא תמיד יש התאמה בין מה שאנחנו חושבים על עצמנו לדרך בה אחרים תופסים אותנו.
ישבתי וכתבתי שאלון ונתתי מספר אנשים שמכירים אותי למלא אותו.

החלטתי עם עצמי שלא משנה מה יהיו התשובות לטוב ולרע אני אקבל אותן, בכל זאת אין דבר יותר
חשוב מביקורת בונה.
ולתשובות האלה לא ציפיתי בכלל.
אוזן קשבת, כתובת לייעוץ, החלטיות , אובייקטיביות מוחלטת.

התחושה שיצאתי איתה מכל התשובות האלה הייתה בעיקר בלבול מוחלט.
איך ממשיכים מכאן הלאה? איך לוקחים את השילוב של הדברים והופכים אותם למטרה ברורה
ומדויקת?

חוש כיוון מעולם לא היה לי אבל את החץ הזה החלטתי שאני לא מוכנה לפספס.

התהליך ארוך ולא פשוט , מלא מחשבה ולמי שמסתכל מהצד, נראה אפילו כחוסר מעש.
אנחנו חיים היום בתרבות שמקדשת את העשייה, אם אתה לא עושה, אתה לא בתנועה, אז אתה לא
מתקדם.
תעצרו רגע.
קחו את הזמן לחשוב, עצם החשיבה, הדיוק של המטרה, ההבנה של התהליך והבנייה הנכונה שלו
לפעמים חשובה הרבה יותר מעצם התחלתו.
זה חוסך הרבה תסכול בדרך.
יהיו פעמים שזה יראה לסובבים אתכם כאילו שאתם יושבים ומבזבזים את הזמן, לא עושים כלום.
אבל, ופה הנקודה..
הזמן שאתם מקדישים בדיוק של המטרה יחסוך לכם אחר כך את תהליך העשייה ויהפוך אותה יעילה
הרבה יותר.
אל תבינו לא נכון – אני לא בעד לקחת פסק זמן מהחיים, ההפך, תגדירו לעצמכם את הזמן אותו אתם
יכולים להרשות לעצמכם להתלבט ולחשוב.
תנו דד ליין לזמן הזה אבל אל תוותרו עליו.

אני לקחתי את הזמן שלי ויכולה לספר לכם שהוא לא היה פשוט בכלל, בתור אחת שרגילה לעבוד
24/7 פתאום להתעסק רק בחשיבה איך להפוך את היתרונות שלי למטרה נכונה היה לא קל עבורי.
בסוף זה קורה, המטרה מתבהרת.

ועכשיו אחרי שהדד ליין שהצבתי לעצמי הגיע, אני הולכת לחדד את החץ כדי שיפגע איך לא.. בול
במטרה!

אם אתם בשלב שאתם רוצים לדייק את עצמכם ורוצים את השאלון הוא פה בשבילכם בלינק –

https://forms.gle/3kRyWeeRxajMsaHH9

What Does Your Revolution Look Like?

שיתוף

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

עוד כתבות

חדשות

רכבל המפרץ בהרצה

היום (ראשון) בבוקר החלה ההרצה לנסיעות נסיון של הרכבל מהמפרץ לכיוון הטכניון והאוניברסיטה. תוואי הרכבל באורך של כ- 4.4 ק"מ משתרע בין תחנות הקצה שבמפרץ