"Billie Eilish: The World's A Little Blurry"

כתבת: שיר פרץ

הסרט הדוקומנטרי על בילי אייליש נותן הצצה לעולמה של הכוכבת הכי גדולה ומעניינת בעולם המוזיקה כיום.

השבוע צפיתי בסרט הדוקומנטרי שיצא בסוף פברואר המתעד איך בילי אייליש הפכה לכוכבת בין-לאומית תוך שלוש שנים בלבד.
זהו סיפור מדהים שמלווה אותה עד לבמות הכי גדולות ולהצלחה אסטרונומית בקצב שיא והוא מתחיל קצת לפניי הפריצה המשמעותית של בילי כשהיא עדיין לא בת 17.

המצלמות מתעדות בלי פילטרים את התא המשפחתי שכל כולו בעשייה של בילי – אחיה, פיניאס, הוא המפיק והוריה מנהליה האישיים שמחזיקים צבא שלם במערכה הזאת. כולם דואגים בלי הפסקה לבריאותה, לשפיותה, לפרטיותה ואפשר בהחלט לשכוח לרגע שמדובר בנערה מתבגרת שכנראה בוגרת מאוד לגילה.

בילי אייליש פייראט ביירד או'קונל, בשמה המלא, מעולם לא למדה בבית ספר. היא ואחיה חונכו בבית ומחדר השינה של אחיה הקליטו יחד את האלבום הטוב ביותר לשנת 2020 וזכו בחמישה פרסי גראמי בטקס שעבר. זה בהחלט נשמע מוגזם אבל כשצופים בסרט מתחילתו, מבינים שזו התמורה להשקעה. הורים שזיהו פוטנציאל ונתנו לילדים שלהם בדיוק את החופש שהם היו צריכים כדי לצמוח לדבר הכי טוב שהם יכולים להיות בעולם הזה. עם הרבה משמעת וביקורת עצמית וגם נטייה להתעסקות בתכנים וסאונדים אפלים – בילי מייצגת קול של דור וכבר הותירה את חותמה המוזיקלי, דבר שהרבה כוכבות פופ ותיקות עדיין לא הצליחו לעשות. 

בגיל 19 בילי כתבה וביצעה את שיר הנושא לסרט של ג'יימס בונד. השקת הסרט נדחתה לאוקטובר 2021 אך בילי כבר זכתה בפרס הפסקול בגראמי האחרון על הביצוע הזה.

בסרט תוכלו לראות את המפגש הראשון של בילי עם גיבור ילדותה, ג'סטין ביבר, וגם את הרגע בו התקשר לברך אותה על הזכיות שלה בגראמי. את הרגע בו עברה טסט ואת הרגע בו נהגה לראשונה ברכב שקיבלה מהוריה. את חגיגות יום הולדת ה-17 ואת האהבה שאכזבה אותה – אחד מהרגעים הבלתי נתפסים שבהם הבחור שהיא אוהבת לא ממש מתעניין בה. קשה להאמין שגם ברמת כוכבות כזאת אפשר לחוש דחייה ובדידות, בייחוד ברגעים בהם עשרות אלפי אנשים מריעים בקהל ובילי לבדה בקלעים, מחכה לשמוע מהבחור.

אייליש כוכבת מהסוג שאנחנו רוצים שילדים יעריצו. היא פועלת לעידוד טבעונות והגברת המודעות לפגיעה בבעלי חיים כמו גם להעלאת המודעות לבעיית ההתחממות העולמית ולבעיות סביבתיות נוספות. היא לא מוטרדת מדימויי גוף או לפחות לא מתעסקת בזה באובססיביות. היא שונאת צבע וורוד והיא מתעקשת לביים את הקליפים בעצמה. היא עדיין גרה עם ההורים והמשפחה זה הדבר הכי קרוב אליה. היא מכירה מקרוב כאבים, פיזיים ונפשיים, דיכאון ומחשבות אובדניות ומאמינה שלשיר על זה מונע את זה מלקרות במציאות.

שיתוף

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

עוד כתבות

כללי

מי יזיז את הנוחות שלי?

כתבת: נעה רואימי "היי נעה, את עושה גם אימון עסקי?" היא רשמה לי באינסטגרם בתגובה לאחד הסרטונים. "העסק כמו הכל מתחיל באנשים" עניתי, קבענו פגישה.  יום ראשון, אנרגיות של